למה אנחנו מנסים להרוס את מדחמי האמבטיה שלנו (כדי שאתם לא תצטרכו)
הכנסת מנורת אינפרא-אדום לאמבטיה זה כמו לזרוק רכיב אלקטרוני לסאונה. יש אדים בכל מקום, מים נוטפים, והטמפרטורה עולה מ-0 מעלות ל-100 מעלות בתוך דקות.
אנחנו לא סתם “מקווים” שהמנורות ישרדו את זה. אנחנו משקיעים הרבה זמן בניסיון לגרום להן להתקלקל במעבדה שלנו.
המספר “IP44”
תראו את הסימון “IP44” על האריזה. עבור רוב האנשים, זה סתם קוד אקראי. עבורנו, זו הגבול בין בוקר נוח לבין קצר חשמלי.
האויב האמיתי כאן הוא הטחינה. האדים חודרים לסדקים הקטנים, דרך החוסמים, ופוגעים בזכוכית החמה. השינוי הפתאומי בטמפרטורה יכול להיות הרסני. אם החוסם נשבר אפילו לשנייה אחת, הלחות תגיע לרכיבים החשמליים. וכולנו יודעים מה קורה כשמים נפגשים עם חשמל… זה לא טוב.
בדיקת “תיבת הזיעה”
כדי לוודא שזה לא יקרה, אנחנו מעבירים כל מנורה דרך תהליך שאנחנו מכנים “הזדקנות בחום לח”. בעצם, אנחנו כולאים את המנורות בתא שבו יש לחות גבוהה וטמפרטורה גבוהה, במשך ימים רבים. זה כמו סיר לחץ לרכיבים אלקטרוניים. זה מחקה שנים של שימוש באמבטיה, אך בזמן קצר יותר.
אנחנו מחפשים סדקים. האם החוסמים מתכווצים? האם המארז מתעוות? אם המנורה נראית מושלמת ביום הראשון, אך מתחילה להתקלקל ביום השלושים בגלל לחות שחדרה לחוטים, זו כישלון. אנחנו זורקים אותה.
בעיית ה“נשימה”
החלק הקשה כאן הוא שמנורות בעלות הספק גבוה נעשות חמות מאוד. החום גורם לחומרים להתרחב. ואז, כשמכבים את המנורה, הכל מתקרר ונכנס למצב של התכווצות.
זה כמו שהמנורה “נושמת”. בכל פעם שהיא “נושמת”, יש סיכון שאוויר לח יחדור לתוך המנורה. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחוסמים מסיליקון. הם נשארים אלסטיים וצמודים, לא משנה כמה חם או קר יהיה האקלים.
זו שיטה טובה, אך טיפ חשוב: ודאו שיש באמבטיה שלכם אוורור טוב. אנחנו בונים את המנורות האלה כדי שיוכלו לעמוד בתנאים קיצוניים, אך אם אתם גרים בסביבה עם הרבה אדים, אפילו המארז החזק ביותר ייפגע לאחר מספר שנים.