שמירה על מחממי האינפרא-אדום בחדרי אמבטיה – בטוחים ויבשים
חדרי אמבטיה הם בעצם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. בגלל האדים והנוזלים שנשפכים כל הזמן, יש לחות בכל מקום. הבעיה היא שהמים אוהבים למצוא דרך להגיע למקומות שאליהם הם לא אמורים להגיע, וכך המוליך החשמלי הופך למסלול קצר לזרימת החשמל. כאשר יוצרים מעמד למגבות באמצעות טכנולוגיית אינפרא-אדום, אי אפשר פשוט “לקוות” שהבידוד יעמוד במשימה. הבידוד חייב להיות איכותי מאוד, אחרת עלולים להתרחש תקלות חשמליות ולקוחות לא מרוצים.
התמודדות עם הלחות
אני מבזבז הרבה זמן בדאגה לגבי החומרים שמשמשים לבידוד ולמקום בו החוטים מחוברים. בחדר אמבטיה לח, טיפת מים אחת יכולה ליצור מסלול לזרימת החשמל בין הקצוות החשמליים לבין המסגרת המתכתית של המעמד. זו דרך מצוינת לגרום לתקלות.
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בבידודים מסוג סרמי שעמידים לטמפרטורות גבוהות. חומרים אלו טובים מכיוון שהם לא מושפעים מהלחות; הם שומרים על החשמל במקומו הנכון. יש גם צורך להקפיד על מרחק מספיק בין החוטים. בעצם, צריך לוודא שהמרחק שהחשמל צריך לעבור כדי לגרום לספרינג הוא ארוך מספיק, כך שזה לא יקרה.
מניעת דליפות
הבעיה היא שהמקום בו החוטים מחוברים למנורה הוא בדרך כלל המקום שבו נוצרות התקלות. זו הנקודה החלשה ביותר.
אנו לא לוקחים סיכונים בנושא זה. אנו משתמשים בחיבורים אטומים או בצינורות חם-מתכווצים עם שכבת הדבקה שמונעת את חדירת הלחות. אם מים חודרים לחיבורים האלו, הם עלולים לפגוע בחיבורים ולגרום לקצר חשמלי. ומה לגבי מקור החשמל? הוא נמצא במעטפת שעמידה ללחות. אין חריגים.
האתגר של החום
כאן הדברים נהיים מורכבים. מנורות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה נהיות חמות מאוד. אם עוטפים אותן בבידוד עבה, כדי שהן יהיו “בטוחות”, אז כל החום נשאר בתוך המנורה. לאחר זמן מה, הקצוות החשמליים נהיים חמים מדי והמנורה נהרסת מוקדם מדי.
זו בעיה של איזון. צריך מספיק בידוד כדי שהחשמל לא ידלוף – אחרת, המנורה תפסיק לעבוד כל חמש דקות – אך צריך גם מספיק מרחב כדי שהמעטפת של המנורה לא תימסה.
וכמובן, אנו תמיד מחברים את המעטפת החיצונית של המנורה לקרקע. זו השורה האחרונה של הגנה, והיא החשובה ביותר.