למה אנחנו עוזבים את התנורים הישנים לטובת תאורה באור אינפרא-אדום רוב מקומות העבודה בתחום העץ עדיין משתמשים בשיטות הישנות לייבוש החומרים: חימום האוויר. בעצם, מחממים כמות גדולה של אוויר, בתקווה שהאוויר החם יגרום לחומרים המרכיבים את הציפוי לצאת החוצה. זו שיטה איטית ולא יעילה. ואם אי פעם ביליתם יום במקום העבודה, אתם מכירים את הריח הזה – אותם חומרים רעילים שנשארים באוויר. אנחנו משתמשים כעת בלמפות אור אינפרא-אדום, וזו שיטה שונה לחלוטין. במקום לחמם את האוויר סביב העץ, האור האינפרא-אדום חודר ישירות אל תוך הציפוי. האור מחמם את העץ עצמו, וכך החומרים המרכיבים את הציפוי יוצאים החוצה. זה פשוט הגיוני. הבעיה עם חומרים רעילים אלה היא שהם עולים ברמתם כשתהליך האידוי לוקח זמן רב. עם למפות אור אינפרא-אדום, אנו מספקים אנרגיה ממוקדת לציפוי, מה שגורם לאידוי מהיר יותר של החומרים. החומרים הרעילים נשארים בתוך הציפוי או נאדים בזמן קצר. בנוסף, אין צורך להשתמש בתנורים ענקיים שפועלים על גז, ושהופכים את כל המפעל לסאונה. זו דרך נקייה יותר לעבודה. ובואו נדבר על חשבון החשמל… תנורים ישנים צורכים הרבה אנרגיה. צריך שעות רבות כדי לחמם אותם לטמפרטורה הרצויה. לעומת זאת, למפות אור אינפרא-אדום נדרשות שניות בלבד כדי להתחיל לעבוד. ניתן להדליק אותם ולכבות אותם בהתאם למהירות העבודה. אין יותר צורך לבזבז אנרגיה על חימום קירות התנור בזמן ההמתנה לאספקת החומרים הבאים. האנרגיה הולכת למקום הנכון – לתוך העץ. אבל חשוב להבין שזו לא פתרון קסם. יש צורך בהתאמות מסוימות. אם תגדילו את עוצמת האור מבלי לשנות את מהירות העבודה, תקבלו תוצאות לא טובות – עץ שרוף או ציפוי עם מרקם לא רצוי. יש צורך להתאים את מרחק הלמפות מהעץ ואת מהירות העבודה כדי לאזן את החום. ואל תשכחו את אזור הקירור בסוף התהליך – אם לא תתאימו אותו כראוי, החומרים עלולים להיהרס. צריך קצת ניסויים כדי להגיע לתוצאות מושלמות, אבל כשזה יקרה, לא תרצו יותר לחזור לתנורים הישנים.